טיפול באפילפסיה

מהי אפילפסיה?

אפילפסיה, המכונה לעתים הפרעת התקפים או "מחלת הנפילה", היא הפרעה במוח. אדם מאובחן כחולה אפילפסיה כאשר עברו שני התקפים או יותר. חשוב לציין שברמת ההגדרה הרשמית לא מדובר במחלה במלוא מובן המילה, אלא בתסמין או בהפרעה נוירולוגית.

ממה נגרמת אפילפסיה?

קיימים גורמי סיכון מגוונים לאפילפסיה, כאשר בחלק גדול מהמקרים מדובר בשילוב בין גורמים תורשתיים לסביבתיים. בין המצבים שעלולים לגרום לאפילפסיה, ניתן למנות פגיעה מוחית (דוגמת שבץ, שיתוק מוחין או גידול במוח), מחלות זיהומיות שמשפיעות על המוח (הדוגמה המובהקת היא דלקת קרום המוח), טראומה פיזית לראש, מחלת הדמנציה ועוד. לעיתים אורח החיים של האדם מגדיל את הסיכויים לאפילפסיה: עיקר הסיכון בהקשר הזה הוא שימוש בסמים, כמו גם צריכת יתר של משקאות אלכוהוליים.

במישור הגנטי, בקרב חולי אפילפסיה ייתכן מצב בו שיבוש גנטי מביא לפגיעה באופן בו הגירויים החשמליים עוברים בין תאי העצב. יש להדגיש שהיסוד התורשתי של המחלה והמוטציות הגנטיות המעורבות בכך עדיין נבדק, כך שאין סברה חד משמעית בנושא. עם זאת, במשפחה בה יותר מנפש אחת סובלת מאפילפסיה – ההנחה המקובלת היא שמעורב גורם גנטי בנושא.

יש להדגיש כי בשליש מהמקרים לערך, לא ידועה הסיבה שמביאה להתפתחות אפילפסיה אצל אדם מסוים.

מהם התסמינים של אפילסיה?

הביטוי המובהק של אפילפסיה הוא התקפים, שעלולים להיות קצרים או ארוכים. הפרכוסים האלו חוזרים ונשנים, כשפעמים רבות אין גורם חיצוני המביא להם. מאפייני הפרכוסים, לרבות מספר הפרכוסים או התסמינים הנלווים, עשויים להביא להגדרה של אדם כחולה אפילפטי.

פרכוסים הם כאמור התסמין העיקרי של אפילפסיה, אם כי מדובר בסימפטום שדרגות החומרה והמאפיינים שלו משתנים ממקרה למקרה. ישנן שתי קטגוריות עיקריות של התקפים, התקף מוקדי והתקף כללי. במקרה הראשון, מקור הפעילות הבלתי תקינה הוא אזור בודד במוח. פרכוסים כלליים, לעומת זאת, נגרמים כאשר הפעילות החשמלית בכל המוח נעשית בשלב מסוים – ובבת אחת – בלתי תקינה.

הפרכוסים עלולים בהמשך לכך להיות מוטוריים או לא מוטוריים, וחלקם באים עם שינויים במצב ההכרה של האדם.

אפילפסיה אצל ילדים

ההתקף הראשון של האפילפסיה עלול להתרחש בילדות, וזוהי אחת ההפרעות השכיחות ביותר במערכת העצבים בגילים אלו. אפילפסיה אצל ילדים היא מצב מוחי שגורם לילד להתקפים, כאשר לילד יש שני התקפים או יותר ללא סיבה, הדבר מאובחן כאפילפסיה. אפילפסיה עלולה להופיע כבר בגיל מוקדם מאוד ולהיגרם עקב מום מולד או סיבוכי לידה, במסגרתם הזרמת החמצן לעובר נפגעת.

קיימים מספר סוגים של התקפים, סוגי ההתקפים תלויים מהחלק שהמוח מושפע ומה קורה בעת ההתקף.

אפילפסיה בגיל מבוגר

סוג ההתקף שיש לאדם מבוגר תלוי היכן ההפרעה החשמלית מתרחשת וכמה מהמוח מושפע. יתכן שיש התקף מסוג אחד בלבד, או יותר מסוג אחד.

התקפי אפילפסיה בגיל מבוגר יופיעו לרוב לאחר גיל 60. ההתקפים יכולים להיות מיוחסים למספר עצום של מצבים המשפיעים על המוח; קרן האפילפסיה קובעת כי התקפים קשורים לשינויים גופניים במוחו של קשיש הנגרמים משבץ מוחי, מחלות לב, מחלת אלצהיימר או גידולים במוח.

חשיבות אבחון של אפילפסיה

חשיבות מכריעה אנו נותנים לאבחון מדויק במקרים אלו שכן לעיתים מה שנדמה כהפרעת קשב וריכוז נמצא בסופו של האבחון כאפילפסיה המאופיינת בניתוקים ועל כן מקשה על יכולת הקשב והלמידה של האדם.

מהם סיכויי ההחלמה?

המטרה העיקרית של הטיפול באפילפסיה היא להקטין ככל שניתן את התדירות ודרגת החומרה של התסמינים שחווים, בדגש על ההתקפים. יש מצבים בהם אפשר להבריא באופן מלא מאפילפסיה, וגם מקרים של אפילפסיה מוקדמת בה ניתן לבצע כריתה כירורגית של האזור שהוגדר כמוקד האפילפטי. 

ברוב המקרים, עם זאת, הדגש הוא על שיפור המצב והקלה על החולה. החדשות המעודדות מהבחינה הזו הן שטיפול מותאם ויעיל באפילפסיה, עשוי להפוך את ההתקפים כמעט לנחלת העבר. בעזרת הטיפולים ניתן להשיג שליטה במחלה, כלומר, להגיע למצב בו ההתקפים יפסיקו להופיע. לרוב נדרש טיפול ארוך והדרגתי על מנת להגיע למצב זה, אולם באמצעות כלים מתקדמים שונים התמונה בהחלט אופטימית. כאן אנחנו מתחילים לדבר על טיפולי נוירופידבק.

טיפול באפילפסיה

טיפול באפילפסיה אצל ילדים ומבוגרים באמצעות טכנולוגיית נוירופידבק קיים בעולם מזה כארבעים שנה . במרבית המקרים האזור במח בו נמצא ההתקף מתאפיין בפעילות חשמלית איטית, בתדר נמוך ובעוצמה גבוהה.

טיפול באמצעות נוירופידבק פועל בכדי להסדיר את הפעילות החשמלית באזור זה, באופן כזה שיקשה עליו להתחיל באירוע אפילפטי.

במחקרים רבים שנערכו במהלך השנים, בעיקר במקרים בהם האפילפסיה הייתה עמידה לתרופות, נמצא כי טיפול בנוירופידבק הווה מעין "חיסון" בפני התפתחות התקפים אפילפטיים וכמותם הופחתה בצורה ניכרת או שנעלמו כליל.

עבור חלק מהמטופלים, ובהתאם להערכת הצוות המטפל והנוירולוג, ניתן לשלב בהמשך התהליך גם מפגשי אימון מרחוק לצד המעקב הקליני הצמוד הנדרש בטיפול באפילפסיה.

שאלות ותשובות

האם נוירופידבק יכול להפחית תדירות התקפים אפילפטיים?

טיפול באפילפסיה אצל ילדים ומבוגרים באמצעות טכנולוגיית נוירופידבק קיים בעולם מזה כארבעים שנה. במרבית המקרים האזור במוח שבו נמצא ההתקף מתאפיין בפעילות חשמלית איטית, בתדר נמוך ובעוצמה גבוהה, והטיפול פועל כדי להסדיר את הפעילות החשמלית באזור זה באופן שיקשה עליו להתחיל באירוע אפילפטי. במחקרים רבים שנערכו במהלך השנים, בעיקר במקרים שבהם האפילפסיה הייתה עמידה לתרופות, נמצא כי טיפול בנוירופידבק הפחית בצורה ניכרת את כמות ההתקפים או שהם נעלמו כליל. בדיקת QEEG לפני הטיפול היא שמאתרת את האזור ואת התדר הרלוונטיים.

האם בטוח לעשות נוירופידבק לילד עם אפילפסיה שמקבל תרופות?

אין מניעה להתחיל נוירופידבק בזמן נטילת תרופה – הטיפול יהיה יעיל בכל מצב, והוא אינו מחייב שינוי בטיפול התרופתי הקיים. הטיפול עצמו אינו פולשני כלל: לא מועבר שום זרם חשמלי ולא מוכנס או מוצא דבר מהמוח – המכשיר קורא בלבד את הפעילות החשמלית המתרחשת אצל המטופל. מחקרי הנוירופידבק באפילפסיה נערכו בעיקר דווקא במקרים שבהם האפילפסיה הייתה עמידה לתרופות. כל שינוי בטיפול התרופתי – הפחתה או הפסקה – נעשה אך ורק בהחלטת הרופא המטפל, שאליו המכון מפנה בשלב המתאים.

כיצד בוחנים את השפעת הטיפול על תדירות ההתקפים, ובאיזה מעקב רפואי הוא מלווה?

המעקב נשען על שני מישורים. במישור הקליני נמדדת תדירות ההתקפים ועוצמתם לאורך המפגשים, בהתאם למה שדווח בתחילת התהליך – במחקרים בתחום זהו המדד המרכזי, ובהם נמצא כי כמות ההתקפים הופחתה בצורה ניכרת או שהם נעלמו כליל. במישור המוחי, בדיקת ה-QEEG שנעשתה לפני הטיפול מאתרת את האזור בעל הפעילות האיטית בתדר נמוך ובעוצמה גבוהה, ובסיום הטיפול ניתן לבצע בדיקה חוזרת ולראות בה את השינוי בפעילות גלי המוח. המעקב הנוירולוגי הרפואי הקיים נמשך במקביל לכל אורך הדרך.

מתי אפילפסיה מצריכה פנייה לנוירולוג לפני תחילת נוירופידבק?

אפילפסיה היא מצב רפואי שמזוהה ומנוהל על ידי רופא, והמעקב הנוירולוגי נמשך במקביל לטיפול הנוירופידבק ולא במקומו. בכל מצב חדש או משתנה – התקף ראשון, שינוי באופי ההתקפים או בתדירותם – הפנייה לנוירולוג היא הצעד הראשון. במכון, כל טיפול מתחיל בבדיקת QEEG שמאתרת את האזור והתדר שבהם מתחיל ההתקף ומאפשרת לבנות פרוטוקול טיפולי מדויק; האיתור המדויק הזה הוא שמונע קבלת טיפול לא מותאם. כל שינוי בטיפול התרופתי הוא בהחלטת הרופא המטפל בלבד.