טיפול באוטיזם

מהו אוטיזם

כיום מובן לכל העוסקים בתחום לקויות התקשורת. אוטיזם אינו הפרעה הומוגנית אחת. מדובר ברצף נרחב שעל פניו מצויות שלל תסמונות עמן עשויים להתמודד ילדים ובוגרים כאחד. אותו רצף, המכונה הקשת או הספקטרום האוטיסטי, טומן בחובו לקויות קוגניטיביות (מיומנויות חשיבה) ולקוחות תפיסתיות (עיבוד נתוני חושים). לרוב, תאופיין ההפרעה בעיכוב התפתחותי ותפקודי וברוב המקרים היא תלבש אופי רגרסיבי.

סרטון של מירב מתארחת בפודקאסט ומדברת על איך טיפול נוירופידבק יכול להקל על ילדים על הרצף האוטיסטי

מאפיינים נפוצים של אוטיזם

לרוב, תתאפיין התנהגות אוטיסטית בחזרתיות – בין אם בתנועות חזרתיות כמו התנדנדות או תנועות סיבוביות, דיבור חזרתי המתאפיין במשפטים חוזרים, או בהתנהגות טקסית. בנוסף, לאורך חיי האדם הנמצא על הרצף האוטיסטי, יחול צמצום של תחומי העניין והעיסוק.

לצד התנהגויות אלו, יופיעו לרוב הפרעות תנועתיות וקשיים בוויסות החושי. כך למשל, אוטיסטים עשויים להיות רגישים מאוד למגע, כך שאפילו ליטוף רך ייחווה עבורם חזק ומאוד לא נעים. במקרים אחרים, עשויה להיות קהות חושים שתמנע מהם לזהות בהקדם פציעות ופגיעות. יש הטוענים כי הדבר נובע מלקויות בפעילות החשמלית של המוח. עם זאת, נכון להיום אין גורם עיקרי שניתן להצביע עליו להפרעה.

הקשיים עמם עשוי להתמודד אדם על הרצף האוטיסטי משתנים בהתאם לאזורי המוח שנפגעו. כך למשל, נפוצה הפגיעה ב"מערכת עצבי המראה". מערכת זו אחראית לתפיסה המכונה "Theory of Mind" אותה מפתחים לרוב ילדים בגיל יחסית מוקדם.

זוהי המערכת המאפשרת להכיר ברגשותיו של אדם אחר, בחוויותיו ולפתח יכולת אמפתיה. תופעה נפוצה נוספת היא פעילות מוגברת של גלי בתא באונה הקדמית ובמרכז המוח. גם לקות זו עשויה להסביר את ההתנהגותיות הסטריאוטיפיות.

אוטיזם בתפקוד גבוה

השימוש במילה ספקטרום בהתייחס להפרעת הספקטרום האוטיסטי –  מרמז על מגוון רחב של רמות מובחנות. מקובל לחלק את הרמות על פי רמת התפקוד של האדם.

לא קיימת הגדרה רפואית טכנית לאוטיזם בתפקוד גבוה ועל כן המוח מיושם לרוב בצורה לא אחידה.

רבים מאמינים כי אלברט איינשטיין היה אוטיסט בתפקוד גבוה ומשליכים מכל על כל מי שיש לו מנת משכל הגבוהה מ 170 כי הוא אוטיסט בתפקוד גבוה..

רוב האוטיסטים בתפקוד גבוה נתקלים בקשיים חברתיים והם לוקים בחסר בכל הקשור למיומנויות חברתיות אך לא בצורה משמעותית אשר תמנע מהם תפקוד תקין בחברה.

לפני שאוטיזם זכה להכרה כאבחון מובהק ולא כמקושר להפרעות אחרות, אוטיסטים רבים בעלי תפקוד גבוה פשוט לא אובחנו אף פעם והחברה התייחסה אליהם כאל תימהוניים ומוזרים וכתוצאה מכך לא קיבלו את הטיפול והמענה לו היו זקוקים. 

מה ההבדל בין אוטיזם לתסמונת אספרגר?

בתחום הרחב של הפרעות תקשורת, ייתכן בהחלט קושי באבחון בין מצבים שונים, בעלי אלמנטים דומים או שנראים דומים. אחת האבחנות העיקריות שיש לבצע, בדרך למיפוי הנכון של הקושי, היא בין תסמונת אספרגר לאוטיזם, ובמיוחד אוטיזם בתפקוד גבוה. בשלב ראשון, חשוב להדגיש כי תסמונת אספרגר כן נחשבת לאחת התסמונות המרכיבות את הספקטרום האוטיסטי. מאז שנת 2013, בהמשך לכך, נהוג להתייחס אליה כחלק מהספקטרום ולא כתסמונת העומדת בפני עצמה. בכל זאת, חשוב להבין את הייחודיות שלה ואת האופן בו היא נבדלת בהשוואה למצב מוגדר של אוטיזם "בלבד".

מבחינה מעשית, רוב הקריטריונים שמגדירים את תסמונת אספרגר זהים לאלו המאפיינים אוטיזם באופן כללי. מדובר כאן בדפוסים השונים של הפרעות תקשורת, ביניהם קושי בקיום אינטרקציות חברתיות, התנהגות חזרתית, תחומי עניין צרים וחזרתיים ועוד. ילד או מבוגר החווה תסמונת אספרגר, ממש כמו אוטיזם, עלול להיתקל בקשיים שונים בחיי המשפחה, החברה, הקריירה וכן הלאה. אלא שבשני המקרים, יש כיום מספיק כלים לשיפור המצב והיכולות של האדם המאובחן.

ברמת האבחנה, ישנו הבדל בין תסמונת אספרגר לאוטיזם בתפקוד גבוה, מה שמסביר מדוע יש המתייחסים לאספרגר בתור גרסה "עדינה" יותר של אוטיזם (או אם תרצו: מיקום גבוה על גבי הספקטרום האוטיסטי, מבחינת יכולת התפקוד. האבחון של תסמונת אספרגר דורש שהילד או המבוגר יהיו בעלי שפה מפותחת התואמת גיל, יכולות קוגניטיביות גבוהה ותפקוד גבוה ביום-יום, למעט בתחומים הדורשים אי אילו אינטרקציות חברתיות. אפשר לומר שבעלי תסמונת אספרגר הם לרוב עצמאיים בהשוואה לילדים על הרצף האוטיסטי, אפילו מעט יותר מאלו שהוגדרו כבעלי רמת תפקוד גבוהה.

לצד זה, אנחנו יכולים לצפות שבעלי תסמונת אספרגר יחוו את מרבית הקשיים האחרים המאפיינים את הרצף האוטיסטי, לרבות פירוש שגוי של סיטואציות חברתיות ("חוסר טאקט") או של ביטויים שפתיים (למשל, סלנג), קשיים ביצירת ובניהול מערכות יחסים, התנהגות בעלת אלמנטים סטריאוטיפיים, תחומי עניין צרים (לעיתים ברמה כפייתית ועוד). אנשים בעלי תסמונת אספרגר נוטים בחלק גדול מהמקרים לדבר בצורה מונוטונית, ללא האינטואיציה המתאימה לסיטואציה או לתוכן הדברים.

הגורמים לאוטיזם

הגורמים להפרעת ספקטרום האוטיזם (ASD) הם מורכבים ולא ניתן לייחסם לגורם יחיד או ברור. מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים שתורמים להתפתחות ההפרעה. ברמה הגנטית, ישנם מספר וריאציות גנטיות שהוכחו כקשורות ל-ASD, והורים עם ילד אחד עם אוטיזם נמצאים בסיכון מוגבר להוליד ילדים נוספים עם ההפרעה. כמו כן, מחקרים מצביעים על גורמים אפיגנטיים שמשפיעים על הביטוי הגנטי בעקבות חשיפה לגורמים סביבתיים.

בקרב הגורמים הסביבתיים, יש עדויות לכך שחשיפה לחומרים כימיים מסוימים, כמו כספית או חומרי הדברה, עשויים להשפיע על הסיכוי להתפתחות ההפרעה. גם גיל ההורים, במיוחד כאשר אחד מהם או שניהם מבוגרים יותר, נקשר לסיכון מוגבר לאוטיזם אצל הילד. עוד נמצא כי סיבוכים בהריון ובלידה, כגון חמצון עוברי נמוך, יכולים להיות גורמים סיכון.

חשוב להדגיש כי אין גורם יחיד שניתן לאשים באופן חד משמעי בהתפתחות ההפרעה, ומחקרים נמשכים כדי להבין טוב יותר את האינטראקציות המורכבות בין הגנטיקה, האפיגנטיקה והסביבה שתורמות ל-ASD.

אבחון אוטיזם

אבחון אוטיזם הוא תהליך מורכב המשלב ערכות שונות של ראיות והערכה על מנת לקבוע אם הילד או המבוגר מצטיין בתסמינים המאפיינים את התהליך האוטיסטי. התהליך כולל איסוף נתונים מגורמים שונים כגון תקשורת חברתית, תנהגות, דרכי יצירת קשר חברתי ותפיסת עולם. בדיקה פסיכומטרית, ראיות קליניות, ושימוש בכלים ובסקרים יעזרו למקבלי ההחלטות לזהות את התסמינים המאפיינים את האוטיזם. חשיבותו של קביעת האבחון מובנת בעיקרו בהקלה על גישה לטיפולים ולתמיכה המותאמים לצרכיו של האדם האוטיסטי, ובכך מאפשרת לו לפתח כישורים ולהגיע להתפתחות מיטבית באופן המתאים לו.

סוגי אוטיזם

אוטיזם, המוכר גם כהפרעת ספקטרום האוטיזם (ASD), הוא הפרעה נוירודיברגנטית מורכבת המתבטאת במגוון רחב של תסמינים ורמות חומרה. קיימים סוגים שונים של אוטיזם, אשר מוגדרים לפי מאפיינים שונים ורמות תפקוד שונות.

אוטיזם קלאסי (Autistic Disorder)

ידוע גם כ"אוטיזם מובהק". זהו הסוג הקלאסי של ASD, כאשר ילדים מופיעים עם קשיים בתקשורת חברתית ובהתנהגות, כולל מעגלי עניינים מוגבלים ופעילויות חוזרות או סטריאוטיפיות.

הפרעה ניתוקית של התפתחות(Disintegrative Disorder)

נקראת גם "התפרקות עצבית של הילדות" או "סינדרום הלר". במקרים אלו, ילדים שפיתחו באופן תקין עד גיל שנתיים או שלוש מתחילים לאבד מיומנויות שפה, מוטוריקה וחברתיות, תוך חווית דיכאון בתפקודים שכבר נרכשו.

הפרעת אספרגר (Asperger's Syndrome)

נחשבת לקלה יותר בספקטרום, עם תפקוד גבוה יותר. ילדים ומבוגרים עם אספרגר בדרך כלל מתמודדים עם קשיים בתקשורת חברתית וקשיים בהבנת רמזים חברתיים, אך יכולים להציג יכולות גבוהות בתחומים מסוימים ומעגל עניינים צר ועמוק.

הפרעת Rett (Rett Syndrome)

נפוצה בעיקר בנשים ונחשבת לנדירה. מאופיינת בהתחלה תקינה של התפתחות עד גיל שנה לערך, ולאחר מכן חלה ירידה בתפקוד, כולל אובדן של מיומנויות מוטוריות ותקשורתיות.

הפרעת התפתחותית לא אחרת מצוינת (PDD-NOS, Pervasive Developmental Disorder Not Otherwise Specified)

ידועה גם כ"אוטיזם אטיפי". מדובר באבחנה שמשמשת כאשר הסימפטומים אינם מתאימים לקטגוריות הסטנדרטיות של אוטיזם או שאינם עונים על כל הקריטריונים הנדרשים לאבחנה מלאה של אוטיזם.

ההבנה של הסוגים השונים של הפרעת ספקטרום האוטיזם עוזרת למקצועות הבריאות והחינוך לקדם תוכניות טיפול וחינוך מותאמות אישית, המתייחסות לצרכים הייחודיים ולפוטנציאל של כל פרט.

מתי מאבחנים?

הבדל נוסף הקיים בין אוטיזם לבין תסמונת אספרגר נוגע לאבחון הבעיה בפועל. בעוד שאוטיזם ניתן כיום לאבחון בסביבות גיל 3-2, בהתאם להתפתחות הילד, להערכה של רופא התפתחותי ופסיכולוג ילדים, גיל הסף לאבחון תסמונת אספרגר הוא מעט גבוה יותר. מעטים המקרים בהם אפשר לאבחן בצורה חד משמעית את התסמונת לפני גיל שש.

בימינו בזכות אבחונים מדויקים ובעיקר בזכות בדיקת גלי המוח המבוצעת במכון א"מ הדרך ניתן להגיע לרמת אבחנה מדויקת ומתן טיפול מתאים!

טיפול באוטיזם

החדשות המעודדות הן שתמונת הטיפול באוטיזם בכלל ובתסמונת אספרגר בפרט השתפרה מאוד במרוצת השנים. כיום ניתן לשפר משמעותית את התפקוד, להקנות כישורים חברתיים או תקשורתייים ולתרום להעצמת ולהתפתחות המאובחנים בשלל כלים.