הפרעת דְּחָק פוסט-טראומטית (או הַלֶּמֶת או הפרעת דחק בתר־חבלתית, באנגלית: Post-Traumatic Stress Disorder, בקיצור: PTSD) היא הפרעה פסיכיאטרית, מתחום הפרעות החרדה, המתפתחת בעקבות חוויית אירוע קשה מאוד (טראומה), מבחינה נפשית או גופנית ונפשית כאחד (לדוגמה, בעקבות צפייה בתאונת דרכים קטלנית או בעקבות פציעה בתאונה כזו).
הלוקים בהפרעה מגיבים לרוב, לחוויה זו, בתחושות של פחד וחוסר אונים כמו גם איבוד עניין בדברים אחרים בחייהם ואיבוד הסבלנות לזולתם.ההפרעה משפיעה בדרך כלל על תחומי חיים רבים ופוגעת באופן משמעותי באיכות חייו של האדם ושל סביבתו הקרובה.
הגדרת האירוע כטראומטי משתנה מאדם לאדם, ישנם שילקו בהפרעה אחרי תאונת דרכים קלה, וישנם שיפתחו אותה לאחר פיגוע, התרסקות מטוס ואירועים קשים אחרים. קשה מאד לנבא כיצד ישפיע אירוע מסוים על אדם ספציפי.
מקובל להחשיב, כאחד מתת-הסוגים של הפרעה את התגובה לאירועים הקשים, להם נחשפים חיילים במלחמה. תת-סוג זה נקרא "הלם קרב" או "תגובת קרב". אולם, יש הרואים בהלם קרב תופעה ייחודית ושונה מהפרעת הדחק הפוסט-טראומטית, מכיוון שהלם הקרב הוא בדרך כלל קצר-מועד אם הוא מטופל נכון, בעוד שהפרעת הדחק הפוסט-טראומטית היא בדרך-כלל ארוכת-מועד וקשה יותר לטיפול.
על ידי ביצוע בדיקת QEEG ניתן ללמוד האם קיים במוחו של הנבדק רישום לאירוע טראומטי כלשהו. הטיפול יהיה דומה לזה שניתן במקרים של הפרעות חרדה – בעזרת טכנולוגיית נוירופידבק המוח לומד לשנות את פעילותו הלא תקינה לתקינה וההקלה בסימפטומים הינה משמעותית ביותר.